ציפורים (בעלי כנף)

בואו נכיר את השכנים

ציפורים בעיר

עולם הציפורים מגוון ומרתק ולכל אחת סיפור שונה. הכרות עם מיני הציפורים ותצפיות עליהן הן דרך נפלאה להתקרב לטבע, להפיק צילומים מיוחדים או לבלות יום עם המשפחה והחברים.

הציפורים חיות ומקננות בתוך גינות, בין ענפי העצים, בתוך עליות הגג ובסדקים של קירות.
גיזום וכריתת עצים ושיחים לנוי והריסת בניינים לטובת התחדשות עירונית בחודשי הקינון, בעיקר באביב ובקיץ פוגעת בקינים רבים וגורמת למות גוזלים חסרי ישע.

לכן חשוב – עדיף להימנע לגמרי מגיזום או הריסה בין החודשים מרץ עד יולי.
אם אין ברירה, יש לערוך סיור מקדים עם מומחה לציפורים שיידע לזהות את מיקום הקנים.

3639* רשות הטבע והגנים

צופית

צילום אבי בלומן. המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר ובגינה

לכל ציפור סביבת קינון אופיינית ומועדפת, בסוף העמוד נמצא לוח זמני קינון.
הערה: במהלך כל תקופת הקינון חלק גדול מהציפורים עוברות יותר ממחזור גוזלים אחד.

* תודה לשלומית ליפשיץ מ"המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר ובגינה" על המידע המעמיק.
תודה רבה לצלמים המוכשרים והסבלניים.

ציפורים תושבות העיר

אנחנו מזמינים אתכם להכיר אותנו קצת יותר לקראת הפעם הבאה שניפגש בטיול בעיר או בגינה.
מה נוכל לעשות כקהילה?

פשוש

צילום ברוך אלרט

אני אומנם קטן אבל מלא אנרגיה ואוהב לעמוד במקום גבוה ולשיר תוך כדי נענוע הזנב הארוך שלי.
אנחנו הפשושים אוכלים בעיקר חרקים כמו כנימות, זחלי פרפרים, עשים, חרגולים וגם עכבישים. אנחנו חיים בזוג ושומרים על השטח שלנו מכל פשוש זר.
הפשושים מקננים בתוך סבך צמחיה נמוך, רוב הקנים נמצאים בגובה 30-50 ס"מ מעל האדמה.

רובנו חיים בישראל כל השנה אבל חלק מגיעים רק לתקופת אביב – קיץ.
אני אוכלת זחלים של חרקים ותולעים שאני מוצאת ושולפת מתוך האדמה והדשא. תראו אותי מסתובבת בשטחים פתוחים – מדשאות, גינות נוי, שדות ופארקים.
את הקן אנחנו בונים בתוך כל מיני חורים כמו נקרות בעצים או סדקים בקירות, ובעיקר בעליות גג, מתחת לרעפים. אנחנו חוזרים מידי שנה לאותו המקום. .

דוכיפת

הנקבה דוגרת לבד אבל שני ההורים מאכילים ושומרים על הגוזלים.
לדוכיפת יש בלוטה שמדיפה שומן בעל ריח דוחה, שאותו היא מושחת על הקן ועל הביצים. ואכן חתולים וטורפים אחרים נמנעים מלהתקיף את קן הדוכיפת.

צילום ברוך אלרט

בולבול

צילום ברוך אלרט

אנחנו חיים בגנים, מטעים, ערים וכפרים. אוכלים זרעים, עלים ופרחים, ובכך עוזרים לעצים ולשאר הצמחים להתפזר ולהתרבות.
בחורף כשאין מספיק זרעים, גם חלזונות וחרקים.
רוב הזמן אנחנו מבלים לצד חבר או חברה, אנחנו אוהבים לקבל את היום מוקדם בבוקר ומתחילים לשיר.
אנשים חושבים שהתבלבלנו בבניית הקן ולכן קוראים לנו בולבולים, כי מבפנים הוא עשוי מזרדים וענפים מסודרים, ומבחוץ מרופד בנוצות, צמר גפן, עלים ושאר חומרים רכים ועדינים. אבל לדעתנו ככה צריך להיות, כל קן נבנה ע"י זוג בולבולים בשטח משלו במסתור בגובה מטר עד שניים.

דררה

הביאו אותנו לארץ בכלובים כדי שנהיה ציפורי מחמד, אבל כמה מאתנו הצליחו לברוח מהשבי ומאז הסתגלנו יפה לארץ. אנחנו חברתיים מאוד וחיים בלהקות.
הדררות אוכלים זרעים, אגוזים, אצטרובלים ופירות, ובונים קנים בחורי בניינים ועל צמרות העצים.

צילום ברוך אלרט

דרור הבית

אני נפוץ במדינות רבות ולרוב חי בתוך ישובים של בני אדם.
אני יכול לנשנש חרקים, אבל מעדיף זרעים, פירות, נבטים ועלי כותרת של פרחים.
אנחנו הדרורים אוהבים להתאסף בלהקות גדולות ולעשות אמבטיות.. מים, חול או שמש.. לא משנה כל כך.
כשמגיע הזמן לבנות את הקן, הזכר מתחיל את הבניה והנקבה מגיעה בהמשך לבדוק את העבודה. אם היא מאשרת, הזוג מסיים את העבודה ביחד ומתיישב בו לכל החיים.
רוב הקנים נמצאים בתוך חורי בניינים, גגות ורעפים.

צילום: מאיה ראם

כתבה על פרויקט להצלת דרורים וירגזים בארץ

תחמס

צילום: ברוך אלרט

אני עוף פעיל לילה. במשך היום אני מנמנם על ענף של עץ או על הקרקע ובזכות צבעי ההסוואה שלי לא רואים אותי כי אני נראה כמו קליפה של עץ. אני עובר בישראל מההלך הנדידה, ובדרך כלל לא מקנן כאן.

אני חי ביערות, בגינות ובפארקים שבתוך ישובים. אוכל הכל, גם חי וגם צומח. הכי טעים זה בלוטי אלון, ואם אני מוצא הרבה בלוטים ולא מצליח לאכול הכל, אני מחביא את מה שנשאר על הקרקע ומכסה בזהירות שלא יראו.
כנראה בגלל זה פירוש השם המדעי שאנשים נתנו לי הוא "הצווחן של בלוטי האלון". אנחנו העורבנים יכולים לחכות קולות של ציפורים אחרות, של חתולים, בכי של ילד, ואחרים.
לפעמים עורבנים חומסים קנים של ציפורים אחרות על ביציהם וגוזליהם.

עורבני

צילום יהודה כץ

תנשמת

צילום מאיה ראם

אני דורסת לילה שחיה כמעט בכל העולם גם בעיר וגם בכפר. המזון האהוב עלי הם כל סוגי החיות הקטנות במיוחד עכברים, חדפים, עטלפים, ציפורים קטנות כמו דרורים וחרקים.

במשך היום אני מעדיפה להסתתר במקומות חשוכים, למשל בעליות גג או במערות.
התנשמת רואה טוב גם ביום וגם בלילה וכל רחש קטן מעיר אותי. כשמפריעים לי אני משמיעה קולות התנשפות ונקישות מקור כדי להרתיע את הפולש.
כשיורד הערב אני יוצאת לציד, בטיסה החרישית שלי אני שומעת ומזהה את הטרף לפי הקולות שהוא משמיע.
את הקן שלי אני בונה במקום המסתור הרגיל שבו אני מבלה את היום.
בני אדם גילו שאפשר לנצל אותנו כדי להדביר מכרסמים טעימים, במקום לפזר רעל נוראי שפוגע גם בציפורים וגם בחיות גדולות. הם אפילו בונים לנו בתים קטנים שנוכל לגור בהם ולגדל גוזלים ליד השדות.

עורב

צילום יהודה כץ

אני אוכל הכול! איזה כיף שבני אדם משאירים המון שאריות מזון בפארקים, ליד פחי הזבל ובכל מקום בעצם.
חוץ מהאוכל האנושי אני ניזון מנבטים, פירות, אפילו אגוזי פקאן שאני מפצח ע"י זריקה מגובה רב. את החלק הבשרי אני משלים מטריפת ביצים, גוזלים וצבים קטנים (מפצח אותם כמו את הפקאנים).
בתקופת הקינון אנחנו נפרדים לזוגות קבועים שנשארים ביחד כל החיים, ובשאר הזמן מתאספים בלהקות גדולות. יש לנו קריאה מיוחדת שמשמשת כאות לסכנה.
עם הישמע הקריאה, כל הלהקה מתקבצת ביחד, מבצעת תמרוני הפחדה ואם זה לא עוזר אז גם תוקפת.
אנחנו בונים את הקן במרומי צמרת של עץ גבוה או בנקרות סלעים ושומרים על המקום בסוד במיוחד מעורבים זרים, שאם הם מגלים את מקום הקן, הם עלולים לטרוף גם את הביצים וגם את הגוזלים.